פרץ נ' "עוז קרמיקה" שלמה שטרית - פסקדין

פסק דין

לפנינו תביעת התובע לפיצויי פיטורים, החזר ניכויים בסך 1,300 ₪, פיצוי בעד אי מתן הפסקות בעבודה ופיצוי בעד עוגמת נפש.

עובדות

הנתבע מנהל עסק למוצרי קרמיקה.

התובע עבד אצל הנתבע מיום 1.8.10 עד ליום 20.6.11, מועד בו ניתן לו מכתב פיטורים לפיו עבודתו מסתיימת באותו יום – 20.6.11. בעבודתו נדרש התובע להרים משאות.

ביום 18.5.11 עבר התובע ניתוח לתיקון בקע מפשעתי דו צדדי ונעדר מעבודתו, על פי אישורי מחלה, מיום 18.5.11 עד ליום 14.6.11. יצויין כי התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בבקע המפשעתי בגינו נותח כ"פגיעה בעבודה", אך תביעתו נדחתה.

ביום 14.6.11 ניתן לתובע מכתב של רופא תעסוקתי לפיו לאור מצבו הבריאותי של התובע הוא מוגבל לעבודה הכרוכה במאמץ גופני מעל למאמץ קל/בינוני – קשה, דהיינו לגבי הרמת משאות מעל 10 ק"ג, וכי תוקף ההגבלה נקבע עד לסוף חודש 7/11. צויין כי התובע יוכל לחזור לעבודה רגילה החל מ-1.8.11.

התובע לא הציג אישורי מחלה לימים שבין 15.6.11 עד 18.6.11 (כולל).

אין מחלוקת כי הנתבע ניכה משכר התובע סך 1,300 ₪ בגין נזק שנגרם כתוצאה משבירת אריחי קרמיקה.

התביעה לפיצויי פיטורים

התובע טוען כי פוטר שלא כדין בתקופת מחלה. לטענת התובע, ביום 14.6.11 הוא הציע לנתבע להעסיקו בעבודות שאינן דורשות הרמת משאות כבדים אך הנתבע החליט לפטר אותו "באמצע מחלה ותאונת עבודה". לטענת התובע, מאחר שיש לו אישורי מחלה עד לסוף חודש 7/11, הרי שהוא השלים שנת עבודה והוא זכאי לפיצויי פיטורים.

מטעם הנתבע העידה גב' ליטל שמואל, מנהלת החשבונות של הנתבע. גב' שמואל העידה כי ביום 14.6.11 הגיע התובע לעסק עם מכתבו של הרופא התעסוקתי וכי הנתבע הודיע לתובע כי לאחר שהסתיימו אישורי המחלה של התובע, אין הנתבע יכול להעסיק את התובע במגבלות הרפואיות שנקבע לו והחליט לפטרו.

גרסת הנתבע נתמכת במסמכים ובהיגיון, שכן התובע לא הציג אישורי מחלה בין 15.6.11 ו-18.6.11, ולאור מהות עבודתו של התובע אצל הנתבע, ההגבלות הרפואיות שהטיל הרופא התעסוקתי על עבודת התובע הצדיקו הפסקת עבודתו של התובע.

התובע לא צבר שנת עבודה ועל כן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. גם בהנחה שפיטורי התובע היו "סמוך" לפני מלאת שנה לעבודתו, כאמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, הרי שהנתבע הרים את הנטל להוכיח כי פיטוריו לא נעשו על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, אלא בשל מגבלות רפואיות שהוטלו על התובע שלא איפשרו המשך העסקתו.

אשר על כן אנו דוחים את תביעת התובע לפיצויי פיטורים.

התביעה לפיצוי בעד אי מתן הפסקות

הנתבע הכחיש את טענת התובע כי לא קיבל הפסקות. הכחשה זו מקובלת עלינו. אשר על כן אנו דוחים את התביעה לפיצוי בעד אי מתן הפסקות.

התביעה להחזר ניכוי בסך 1,300 ₪

תביעה זו מקובלת עלינו שכן בהתאם להוראת סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, למעביד מותר לנכות חוב של עובד כלפיו בתנאי שניתנה התחייבות בכתב של העובד לכך. הנתבע לא הציג הסכמה בכתב של התובע לניכוי 1,300 ₪ משכר עבודתו. טענתו של הנתבע כי התובע הסכים לניכוי אינה מעלה ואינה מורידה, שכן הסכמה זו אינה תקפה, אלא אם כן ניתנה בכתב.

התביעה לפיצוי בעד עוגמת נפש